פסק-דין בתיק ב"ל 1473-06-10

1.         עסקינן בתובענה, במסגרתה מערערת התובעת על החלטת הנתבע לדחות את תביעתה לקבלת גימלת הבטחת הכנסה כנפרדת. הנתבע קבע כי לא חל כל שינוי בחיי משפחתה של התובעת, מאחר והתובעת ממשיכה לנהל משק בית משותף עם בעלה, כפי שהיה החל משנת   1994.

טענות התובעת

2.         לטענת התובעת, בשנת 2009 נפרדה היא מבעלה, עקב סכסוך שהביא להגשת תביעה למזונות בבית הדין השרעי בבאר- שבע. התובעת מנהלת משק בית כנפרדת ללא שום תמיכה וסיוע, מלבד מזונות בסכום של 350 ש"ח על פי פסק דינו של בית הדין השרעי מיום 6.5.09.

            הנתבע החליט בצעד מחמיר לקזז את קיצבת ילדי התובעת בגין חוב של בן זוגה לשעבר, מבלי למצות את ההליכים נגדו, ובמיוחד בהיותו רשום ברישומי הנתבע כעצמאי.

            התובעת פרודה מבעלה משנת 2009, ומנהלת משק בית בנפרד. הוכח כי העובדות שהיוו בסיס להחלטת הנתבע הינן מחוסרות כל אמת. החלטת הנתבע נגועה בשיקולים זרים ובמניעים פסולים, שמפלים אותה לרעה בהיותה פרודה מחוסרת כל יכולת.

מעדותו של מר סביח (בעלה של התובעת) שהעיד מטעם הנתבע לא עולה כי התובעת מנהלת עם מר סביח משק בית משותף. מר סביח לא הצליח להוכיח באיזה סכומים היה מכלכל את ילדיו בכל חודש, ואף לא ידע באיזה כיתות הם לומדים.

            גם מעדותה של גרושתו של מר סביח, אשר העידה מטעם הנתבע, עולה כי טענות הנתבע הינן מחוסרות כל אמת. גב' טרייה ציינה בבירור בהצהרתה, כי מר סביח אינו מנהל משק בית משותף עם התובעת.

            לסיכום טענה התובעת, כי החלטת הנתבע שלא להכיר בה כפרודה הינה החלטה בלתי הוגנת ודורסנית, שנתקבלה בחוסר תום לב.

טענות הנתבע

3.         לטענת הנתבע, אין בסיס לטענת התובעת כי בעלה נפרד ממנה כאשר התחתן עם אישה נוספת.

            בדומה לדבריה לחוקר הנתבע, העידה התובעת גם בבית הדין, כי מאז שהתחתנה עם בעלה הוא לא פרנס אותה, אלא שהיא התקיימה מקיצבת ילדים. התובעת מתגוררת באותו מקום, ולא שינתה את מקום מגוריה מאז הנישואין.

            התובעת העידה, שאת החשמל היא לוקחת מאחיו של בעלה, כפי שהיה גם לפני הפרידה הנטענת. בעלה של התובעת לא ידע לומר מתי עזב את התובעת. אחיו של הבעל העיד, כי הבעל הפסיק לבוא לתובעת מאז שהתחתן ב - 2005 עם אישה אחרת; דבר שלא מתיישב עם העובדה כי בשנת 2007 נולדה לבעל בת מהתובעת,  דבר שמקעקע את עדותו.

            לסיכום טען הנתבע, כי מדובר במשפחה מורחבת, בה הבעל מחלק את זמנו בין נשותיו. בני הזוג לא התגרשו, וזאת להבדיל מהאישה טרייה, ממנה הבעל כן התגרש.

            התובעת מתגוררת מאז הנישואים באותו מקום, בחיק משפחתו של הבעל, משתמשת ללא תשלום בחשמל ובמים של אחיו של הבעל, וכך שנים רבות ללא שינוי. ככל הנראה הגשת התביעה לתשלום הגמלה כנפרדת באה מסיבה כלכלית- קיום חוב דמי ביטוח של הבעל, אשר מקוזז בחלקו מקיצבת הילדים של התובעת, שעל פי דבריה מהווה מקור יחיד לקיומה מאז הנישואים.

 כמו כן , לא הוכח כי למרות החלטת בית הדין השרעי, הבעל לא משלם מזונות.

המדובר בנפרדות פיקטיבית שבאה לזכות בקיצבה בשיעור גבוה יותר, ובכדי להתחמק מתשלומי חוב של הבעל. לא מדובר בנפרדות בפועל אשר הביאה אחריה שינוי במעמדה או במצבה הכלכלי של התובעת.

הדין החל

4.         החוק הרלוונטי לענייננו הוא חוק הבטחת הכנסה, תשמ"א - 1980 (להלן: "החוק") .

            מטרת החוק הינה להבטיח לכל אדם בישראל הכנסה הדרושה לקיומו, ככל שאינו יכול לקיים את עצמו.